האם מותר לרב קהילה לתקוע בשופר בליל ראש השנה עבור יהודים שלא יבואו למחרת לבית הכנסת? שאלות הלכתיות מהתפוצות שנשאלתי השנה ורשמים מהביקור במקסיקו בימים הנוראים
השנה חגגתי את ראש השנה ואת יום הכיפורים במקסיקו. בנוסף לרעד האוחז את המתפללים בעת תקיעת השופר, נלווה השנה ליהודים ולכלל אזרחי המדינה במקסיקו גם רעש של רעידת האדמה ביום שלפני ראש השנה. האדמה רעדה, בניינים נפלו, אנשים נשארו לכודים בין ההריסות ומאות אנשים נהרגו ונפצעו. כמובן שהייתה לכך השפעה על אופיין של תפילות הימים הנוראים וכן על תוכנן של דרשות הרבנים בימי החג והמועד.
אולם אחד הדברים שמשכו את תשומת לבי ברעידת אדמה זו היא המעורבות הנפשית והמעשית של היהודים במדינה עם האוכלוסייה המקומית. היהודים לא נשארו שלווים ושקטים בקהילותיהם ובבתי הכנסיות, אלא יצאו לעזור לאלו שנפגעו מרעידת האדמה. הם היו מעורבים בחיפושים, בניסיונות לחלץ לכודים, בהבאת מזון לנפגעים ובגיוס כספים לצורך שיפוץ הבתים. נדמה לי שהיה בכך קידוש השם ממש, ועל כך יש להוסיף גם את המשלחת הישראלית שהגיעה לעזרה בימי החג ממש וזכתה לתשואות בקרב האוכלוסייה המקומית.
ברצוני לשתף את קוראיי בשתי שאלות שקיבלתי בדוא"ל בערב החג, אחת ממקסיקו ואחת מקהילה קטנה בפולין, המלמדות על רגישות ואחריות כלפי החברה הסובבת – הראשונה כלפי האוכלוסייה הלא–יהודית והשנייה כלפי הקהילה היהודית פנימה. שאלות אלו משקפות נאמנה את הקיום של מיעוט יהודי בתוך חברת הרוב הלא–יהודי וכן את קיומם של יהודים בקהילות קטנות ומרוחקות.
האם מותר להשתמש בטלפון הסלולרי בראש השנה כדי לסייע לנפגעים? רעידת האדמה במקסיקו השנה
צילום: אי.פי
הצלה גשמית ורוחנית
זו תוכנה של השאלה ממקסיקו ביום רעידת האדמה:
שלום הרב, אני מאחלת לך שנה טובה ומתוקה. אני מניחה שאתה יודע שהיום הייתה במקסיקו רעידת אדמה מאוד חזקה. כידוע לך, אני מהנדסת ועובדת עם אבי בתחום אסונות טבע והערכת מבנים. ברצוני להתייעץ איתך, שכן בימים אלו פונים אלינו אנשים רבים כדי שנעזור להם לחלץ קרובים מתוך בניינים שנפלו וכן לבדוק את המבנים הסמוכים למקום האסון כדי לדעת האם יש סכנה במגורים בבתים אלו וצריך לעזוב אותם לאלתר.
אבי ואני לא הפסקנו ביממה האחרונה לבדוק מאות מבנים ולעזור למשפחות, אלא שהערב מתחיל ראש השנה וברצוננו לדעת האם מותר לנו להמשיך להשתמש בפלאפון וברשתות החברתיות כדי שאנשים ישלחו אלינו תמונות של הבניין ונוכל להגיד להם מה לעשות ולעזור לאנשים. עליי להוסיף שיהיה לי מאוד קשה מבחינה רגשית לשבת לשולחן החג ולאכול ממטעמי החג בחיק המשפחה כאשר אני יודעת שאנשים רבים סובלים וזקוקים לעזרה. כמובן שאשתמש בפלאפון רק לצורך עזרה והצלה ולא לנושאים אחרים, האם מותר לי?
השאלה השנייה אשר התקבלה מרב של קהילה קטנה בפולין מתייחסת לסוג אחר של הצלה. לא הצלה פיזית אלא הצלה רוחנית, אבל גם היא מלמדת על רגישות יתרה לציבור ולצורך לעשות כל מאמץ להציל את בני קהילתו של הפונה ולקרבם ליהדות ולמורשתם היהודית. להלן נוסח השאלה:
כבר מספר שבועות אני מסתובב עם השאלה/מחשבה בראשי וחבל שרק עכשיו אני פונה אליכם, ממש כמה ימים לפני החג. אצלנו בקהילה כמעט אף אחד לא דתי אבל בכל זאת בליל ראש השנה מגיעים חברים רבים לבית הכנסת לתפילה ולארוחת חג. לרבים מהם זאת הפעם היחידה שבה הם מגיעים לבית הכנסת במהלך השנה (או כמעט יחידה, בנוסף לחג הפסח). לעומת זאת, ביומו של ראש השנה מגיעים מעטים מאוד, לעיתים אף אין מניין לצערי הרב. כדי לסבר את האוזן, בליל החג מגיעים כ–150 חברי קהילה, ובבוקר 20–30 (מתוכם נשים וזרע ישראל, לכן לא תמיד משלימים מניין). הסיבות לכך רבות: רבים גרים מחוץ לעיר (לעיתים מרחק של מאות ק"מ), לא כולם יכולים לקחת יום חופש והולכים לעבודה או שפשוט ראש השנה לא מעניין אותם.
שאלתי היא לגבי תקיעת שופר. חבל לי כל כך לראות בליל החג יותר מ–150 אנשים שאני יודע בוודאות שלא ישמעו שופר למחרת. כמובן שתקיעת שופר היא מצוות היום, אך עדיין אולי ניתן לעשות משהו? חשבתי על אפשרות לתקוע בשופר בליל ראש השנה רק כמה קולות ללא ברכה, כאשר הרבה אנשים באים לסעודת החג. האם אוכל לתקוע בליל החג? כמובן שאסביר לאנשים שהמצווה המקורית היא לשמוע שופר ביום אבל אני תוקע כדי שלא ישכחו את קולות השופר, ומי שיכול מוזמן להגיע לשמוע שופר ביום.
אבקש להלן להתמקד במענה שנתתי לאותו רב קהילה.
תחילה יש לזכור שדין פולין כדין מדינות חבר העמים לשעבר ועוד מדינות במזרח אירופה שבהן השלטון הקומוניסטי גרם לריחוק היהודים ממסורת ישראל. בפולין המצב היה עוד יותר קשה, שכן בגלל השואה היהודים שנשארו במדינה הסתירו את יהדותם והפכו למעין "אנוסים חדשים" אשר שמרו את יהדותם בלבם בלבד. כיום יש רצון לחזור לשורשים היהודיים, לחגוג את חגי ישראל ולשמר את המסורת היהודית.
רב הקהילה מודע לתהליך זה של רצון להתקרב ליהדות, אבל מבין שהיהודים הבאים בליל החג לסעודה לא יבואו לתפילת החג בבוקרו של יום לשמוע קול שופר. הרב מבקש למצוא דרך כך שלא יהיה ניתוק מוחלט בין היהודי לבין קול השופר, אותו קול נצחי המחבר עבר, הווה ועתיד, אבל שמשמעותו היא רק כאשר הוא נעשה במסגרת מצוות "לשמוע קול שופר".
אמת, מצוות עשה מן התורה לשמוע תקיעת שופר בראש השנה דווקא ביום, שנאמר: "יום תרועה יהיה לכם" (במדבר כט, א). וכך נפסק בשולחן ערוך: "זְמַן תְּקִיעַת שׁוֹפָר בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה; וּמִצְוָתָהּ מִשְּׁעַת הָנֵץ הַחַמָּה וָאֵילָךְ, וְאִם תָּקַע מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר יָצָא" (אורח חיים תקפח, א). אך האם מותר לתקוע בערב? האם הרב יצא בתקיעת שופר זו ידי חובתו לקירוב רחוקים?
בשולחן ערוך מופיע מנהג לתקוע תרועה אחת ארוכה אחרי תפילת מוסף על מנת לבלבל את השטן (שם תקצו, א). הרמ"א מוסיף כי אין לתקוע שלא לצורך, וממילא אחרי שגמרו את התקיעות אין לתקוע עוד בשופר. נדמה שאין מחלוקת בין הרמ"א למחבר, ולדעת כולם אסור לתקוע בראש השנה בלי שום טעם. לבלבל את השטן זו סיבה מספיק טובה שבגללה מותר לתקוע, אך מעבר לכך נחשבת התקיעה כדבר שלא לצורך, והיא אסורה ביום טוב. סיבה נוספת שמכשירה את התקיעה היא נשים או ילדים. למרות שהם פטורים, מותר לתקוע להם שכן יש בכך חשיבות וערך. שונה מהם הוא מי שאינו יהודי, שאסור לתקוע בשבילו, לפי שאין בכך טעם, לא הלכתי ולא חינוכי. מתוך דברי השולחן ערוך אנו גם למדים שמותר לילדים לתקוע בעצמם בראש השנה או כדי להתלמד או אפילו לצורך משחק שכן זה נחשב חינוך למצוות שופר.
לאחר עיון קצר, נדמה שאין איסור לרב הקהילה לתקוע בשופר בסעודת החג של ליל ראש השנה כיוון שהוא עושה זאת כדי לקרב את יהודי קהילתו. לכך יש לצרף את דעת הפוסקים הטוענים שאין בשופר דין של כלי שיר ביום טוב, מה גם שתמיד הרב יכול לבקש מאחד הילדים שיתקע בסעודת החג. על כל זאת, ברצוני להוסיף את דברי הרב משה פינשטיין אשר נשאל האם מותר ליהודי מוסקבה לאחר התקופה הקומוניסטית לנסוע ברכבת לבית הכנסת והשיב "שאין למחות ביד הרוצים לנסוע ברכבת לילך לבית הכנסת, לשמוע תקיעת שופר, ליטול לולב ואתרוג ולאכל בסוכה, ואין להגיד מאומה כנגדם, בין לגבי שבת בין לגבי יום טוב, דעדיף שיהו יהודים שיהיה להם התקשרות לתורה ומצוות משניתן להם תוכחה על אי זהירות במצווה" ("זיכרון בספר", סימן יג). אכן, זו המטרה של רבנים בתפוצות: "שיהו יהודים שיהיה להם התקשרות לתורה ומצוות".
פורסם במוסף 'שבת', מקור ראשון, ל' תשרי תשע"ח